מה כל כך נורא בפרשת פגסוס? גורמי מודיעין שוב התנהלו באפס פיקוח ובקרה

לו תתברר כנכונה - ולשם כך אנו זקוקים עוד לחקירה רשמית - ההסתבכות האחרונה של המשטרה עם חברת NSO והשימוש הבלתי חוקי והבלתי מידתי שפרסם תומר גנון כי עשתה בתוכנת פגסוס שלה, היא עוד מקרה של כשל בקרה על גורמי מודיעין סוררים, שיוצרים שערורייה ומבוכה.

מאז התפוצצה הפרשה, מתראיינים מומחי פרטיות ומתרעמים על עצם חוקיות השימוש בכלי מסיבי כפגסוס. לפי אחדים, החוק אינו מאפשר שימוש של המשטרה ברוגלה מסוג זה. בעיניי אחרים, גם אם השימוש חוקי באופן תיאורטי, בפועל הוא אינו ראוי, ויוביל אותנו למקומות חשוכים.

העניין הוא, שכלל לא בטוח שהפרטיות היא העיקר בעניין זה, אולי אפילו להיפך. ההתרכזות בה עלולה להסיט את הדיון מהבעיה המרכזית - חשש לכשל ניהולי חמור, ואנשי מודיעין שעושים מה שבראש שלהם.

אכיפה לעולם אינה אסתטית, ולא נעים לדבר עליה. אבל אסור להשלות את עצמנו: המשטרה מסוגלת להפר את פרטיותנו ולהיכנס לנבכי חיינו אם היא רוצה בכך. פגסוס גם אינה הכלי החזק והפוגעני ביותר המצוי בידיה, ואסור לשכוח שכל שוטר היום מחזיק אקדח במסגרת עבודתו - ומסוגל לקבל את ההחלטה להרוג.

המשטרה עוצרת חשודים, ויכולה לספר במעמד דו״ח סודי סיפורים רבים כדי לקבל משופט את המשך עילות המעצר. גם בשגרה מחזיקה המשטרה בשלל מערכים שונים כהכרח בל יגונה עבור מלחמתה בפשיעה. יחידות בילוש שעוקבות אחר חשודים 24/7 וגם רכזי מודיעין שמנצלים נקודות תורפה של עבריינים כדי שיגלו סודות ויבגדו בחבריהם קיימים כבר עשרות שנים. מצלמות מותקנות בהסתר במקומות בהם נוהגים עבריינים להיפגש ומיקרופונים מוטמנים בחדרי מיטות - ואלו רק הכלים המוכרים לציבור. יש גם רציניים יותר: פגסוס היא רק החוליה האחרונה בשרשרת ארוכה של כלים קיימים.

לפי הפרסומים, מישהו לקח כלי שאמורים היו להשתמש בו במשורה ובקפדנות והשתמש בו לפי גחמות - אולי אפילו כדי לנסות ולדכא מחאה אזרחית. עד כאן, אין חדש תחת השמש. שוטרים שסרחו או חרגו מתפקידם הם בעיה מוכרת.

אז מה כן נורא בפרשייה, לו תתברר כנכונה?

גורמי מודיעין שוב פעלו ללא בקרה הולמת – וזה מה שבאמת מחריד בפרשה הזו. אני עוד לא יודע מה באמת קרה, ובשביל זה צריכה להתקיים חקירה מלאה. אבל אם זה נכון, פעם אחר פעם שבה על עצמה התקלה של העדר בקרה על גורמי מודיעין.

הבעיה מתחילה כשמבינים שאם הפרסום נכון, לא היה כל מבוגר אחראי בשטח. איש לא הסתכל על דו״חות המודיעין ושאל מהיכן בעצם הגיע מידע כה אישי על מפגין. לא היה אף אחד שפתח את המחשב שעליו מותקנת פגסוס, ובדק איזה מספרים הורצו לאחרונה. איש לא דרש דו״ח חודשי בדבר השימושים. כך, חבורה של אנשים, שמסיבות שצריך עוד לברר, איבדו את הדרך וחרגו ללא מעצורים.

אנשי מודיעין פועלים בתחום אפור, זה חלק מהעבודה - אבל זה מעמיד אותם בסכנה. רכז מודיעין שעסוק במניפולציות על אנשים צריך ללמוד לכבות את השאלטר כשהוא מדווח למנהל שלו. אנשי סיגינט צריכים ללמוד לא להקשיב לשיחה אישית מדי, ואנליסטים צריכים לדעת מתי לשים גבולות לאיסוף המידע. זו משימה מאוד בעייתית. יש תחושת שיכרון כוח חזקה מאוד במודיעין, והיא עלולה להוביל למקומות לא טובים.

לבעיה הזו מצטרפת הסודיות המובנית בתחום המודיעין. אור השמש לא שוטף את הפעולות שלהם. חלק מצונזר על ידי איש המודיעין עצמו, על חלק אחר מוצא חיסיון, כך שהוא לא יופיע בתיק החקירה, ומה שנשאר לעתים ״מולבן״ כדי שלא יגלו את המקור האמיתי של המידע.

שילוב של כוח וסודיות יוצר גוף שיש לו נטיה להסתבך. זה קרה בשב״כ בפרשת קו 300, וחוזר על עצמו כל כמה שנים עם רכזי מודיעין בגופים השונים. רק לאחרונה מצאה עצמה יחידת מצ״ח עם רכזים שעל פי החשד התעלמו מקריאות מצוקה של מקור, לא דיווחו למפקדיהם, ורק אירוע חמור חשף ליקויים בכל המערך ביחידה. באין מנהל לפקח, איש מודיעין, הישר בעיניו יעשה.

ועכשיו? כשל בקרה מוחלט על מודיעין באמצעות פגסוס

כבר עכשיו יש יותר מדי גמגומים בראיונות בעיתונות. מישהו יצטרך להתעקש ולברר כיצד נכנסה תוכנה לשימוש מבצעי ללא אמצעי בקרה אמיתי, ומבלי שהוכשר מנהל חיצוני שיפקח וידע לבדוק שהכל עובד באופן תקין.

ההימור שלי? כולם הסתנוורו מהיכולות. אצה להם הדרך להשתמש בצעצוע החדש, ואת הנהלים הם היו פחות לחוצים לכתוב. את המחשב נעלו בחדר מיוחד, והסתפקו בכך. הביאו כמה חבר׳ה מ-8200, ולא טרחו לוודא איתם שהם מודעים לכך שפה לא מדובר בטרור, שהגבולות קפדניים, ושהם עלולים ללכת לכלא בעצמם אם לא יתרגלו ריסון. אבל זה כאמור רק הימור - צריך לחקור, ולגלות בדיוק מה ארע שם.

אין ברירה אלא להותיר בידי המשטרה את היכולת להפעיל כלים חזקים. הפשע מתוחכם וגם מרושע: יש כאלה שמוכנים לעשות הכל למען בצע כסף או למען אידאולוגיה מסוכנת, וחייבים לעצור אותם. אבל בתמורה, יש לדרוש מהמשטרה דין וחשבון. חייבים למנות מנהלים ראויים, ולבוא איתם בדין במקרה של תקלה בהתנהלות. הדגש הוא לא על הנהלים שייכתבו, אלא על מינוי אנשים ראויים ומוכשרים, והדרישה מהם שיבצעו עבודתם נאמנה.

במקום להכחיש את האירועים בתקשורת עדיף היה שהבכירים במשטרה יעדכנו כי הם פותחים בחקירה. הם היו משדרים כך שאולי טעו, אך הם מעוניינים לתקן. אם הפרסום של תומר גנון נכון, ואם הפרשייה הזו תסתיים מבלי שיודחו המנהלים הרלוונטיים, ומבלי שאנשי המודיעין שחרגו יילכו לכלא - ההחמצה תהיה ענקית, והתקלה הבאה - רק עניין של זמן.

פגסוס היא סוג של כלי נשק. על כל המשמעויות הכרוכות בכך. וכמו שיש עשרות נהלים של השימוש בנשק, כך היו צריכים להיות עשרות נהלים שיוודאו שמשתמשים בתוכנה הזו כמו שצריך.

לא די בפיקוח של פרקליטות ולא של הכנסת. עורכי דין לא יודעים לבצע בקרה על עבודה מקצועית. הם לא מבינים בזה. הם מבינים בראיות ובדין, אך לא בדרכי הפעולה. משימת הבקרה מוטלת על המנהלים במשטרה. אלו, כנראה היו עסוקים בדברים אחרים. אם רוצים למנוע את האירוע הבא, צריך למצות עמם את הדין.

מאמר זה פורסם לראשונה בהארץ. ראו כאן.

https://csrcl.huji.ac.il/sites/default/files/csrcl/files/unnamed_2_01.jpg?m=1644314666