The Internet Companies' International Arbitrage

ByHaim Wismonsky.

(Hebrew Follows).

Should Google, a global company with its head offices in New York, and offices and services in dozens of countries, submit to the rulings of the Canadian Supreme Court? A ruling granted on November 2nd, 2017 by the court of Northern California marks a milestone in an ongoing legal battle that has highlighted – albeit not for the first time – the tension between states and multinational internal companies. On the one hand, states seek to maintain their laws within their borders, as a manifestation of the most basic perception of sovereignty: the correlations between jurisdiction and territory. According to this approach, jurisdiction rests exclusively with the state within its territory. The internet challenges this basic perception, allowing various external individuals and organizations to influence what happens in the state. Global internet companies make information available from outside the state in a manner that is almost impossible to regulate or to control (through legislation or judicial orders). This is certainly true when the foreign company does not accept – voluntarily, in effect – the state’s instructions. As long as these companies are willing to accept the demands of the various states, the conflict between the state and the foreign company remains muted. However, when developments move on to the plane of confrontation, it becomes starkly apparent that the foreign companies essentially act to a large extent in exterritorial space in terms of their subjugation to state jurisdiction. An example of such an instance is the case referred to above, Google v. Equustek, whose salient features will be presented here.

The case began with a civil dispute heard at the court in British Columbia, Canada between Equustek Solutions and Datalink Technologies. Equustek, which markets technological products in British Columbia, claimed that Datalink had marketed its products in violation of Equustek’s trademark and commercial secrets. During the legal proceeding, Datalink left Canada but continued to market its products via the internet. The court found in favor of Equustek, establishing that Datalink had violated the company’s intellectual property. It ordered Datalink to discontinue its operations.

On the basis of this court ruling, Equustek contacted Google several times and asked the company to prevent the indexing of Datalink’s websites from Google’s search engine. Google obeyed the judicial ruling by removing some 350 websites from the results page of its search engine, but it did so only from its Canadian site (Google.ca). Accordingly, users of all Google’s other search engines, such as Google.com (or indeed Google.co.il here in Israel), could continue to view Datalink’s websites, which as noted continued its violations. Two instances of the court in British Columbia (the procedural instance and the appeal instance) ordered Google to remove the offending search results from all the search engines it operates around the world, and not only from the Canadian search engine Google.ca. Google appealed against this outcome, and the case eventually came before the Canadian Supreme Court.

The Canadian Supreme Court rejected Google’s appeal by a majority of seven justices to two, ruling that the company must remove search results leading to Datalink’s websites from all its search engines around the world.[1] Regarding the international application of the order, the Supreme Court ruled that since the internet has no borders, the order must be applied wherever Google is active, in order to ensure its efficiency. To apply the order solely to Google.ca would be inefficient, since it enables Datalink to continue to sell its products (in Canada and elsewhere) to customers using Google’s other search engines. The court rejected Google’s argument that the international application of the order violates the principle of comity in international law and forces Google to violate laws and protected rights under the legal systems of other states. It found that this was a theoretical argument that had not been properly proved. The court also discussed the balance of convenience between the two sides, and found that while Equustek’s intellectual property was being violated repeatedly, Google would not incur substantial expenses due to the international application of the order.

It is worth noting that the minority opinion in the case found that that the order should not be applied internationally, for various reasons: The fact that Google is not a party to the proceeding between the two companies; the fact that the order granted requires close judicial supervision, since it must be updated from time to time as Datalink begins to operate at different web addresses; the determination that the order is inefficient, since Datalink’s websites can be found by the general public by means of other search engines, by entering the relevant link to the company’s website directly into their browser, by copying the link to the company’s website by email, or through social media; and the fact that Equustek has access to alternative reliefs, such as the pursuit of proceedings in another territory in which it suspects that Datalink is active.

The ruling of the Canadian Supreme Court ended the proceedings from Canada’s perspective. On the one hand, Canada sought to maintain its laws within its own territory, and to prevent a situation where a foreign company (Global Google) made available to residents of Canada information that violates copyright. Conversely, for Global Google, the implication of the ruling was the extension of Canadian jurisdictional authority outside the territory of Canada. Global Google could not accept the ruling of the Canadian Supreme Court, and accordingly it asked the court in the Northern District of California to determine that the Canadian ruling should not be enforced. Google argued that the Canadian order also has ramifications for other content Google exposes as an American company to its American users. Global Google’s argument against the order approved by the Canadian Supreme Court rested on three pillars: Firstly, the Canadian ruling violated the First Amendment to the US Constitution, which protects freedom of expression, since the search results the company presents are protected under freedom of expression. Secondly, article 230 of the US Communications Decency Act (CDA) establishes that a service provider will not be considered to be “publishing” content created by a third party, while the Canadian order de facto regarded Google as the publisher of the violating content. Thirdly, the Canadian order violates international principles requiring states to refrain from interfering in the domestic affairs of another state and to refrain from issuing orders that apply in the territory of another state.

In its most recent decision, granted on 2 November 2017, the Californian court accepted Google’s application and issued a temporary declarative order stating that the ruling of the Canadian Supreme Court is not to be enforced within the borders of the United States.[2] Although the relief granted is temporary, the groundings presented by the court in its decision to grant temporary relief are broadly relevant regarding the need to determine the granting of peremptory relief. The Californian court focused mainly on article 230 of the CDA, determining that the Canadian order effectively regards Global Google as a “publisher” or “speaker,” whereas according to article 230 it is not to be seen in these terms, but rather as a service provider in connection with information supplied and published by a third party (in our case – Datalink). The Californian court further rules that Global Google’s argument defends the First Amendment to the US Constitution, ensuring freedom of expression, and that this can tip the scales in favor of granting the temporary relief the company requests. This legal clash between the Canadian ruling and the ruling (temporary, at this stage) in the United States is not the first time that such a conflict has emerged between jurisdictional instances in two friendly countries regarding the scope of the state’s jurisdiction concerning an international corporation active on the internet. A relatively well-known case from the previous decade that raised this issue even more acutely is LICRA v. Yahoo!, which took place in the period 2000-2006 between courts in France and the United States. The affair began in France, when two organizations devoted to combating anti-Semitism appealed against the Yahoo website, which was displaying Nazi memorabilia for auction, thereby violating the French criminal code, which prohibits the display of Nazi symbols. The high court in Paris ruled that Yahoo had indeed violated the French criminal code. The court acknowledged that the case did not involve a website that was directed ab initio at a French audience, but rather one accessible to the entire public, and viewable inter alia by a French audience. Equally, however, the website is a commercial one that seeks to reach a wide an audience as possible, for reasons of profit, and accordingly this action by the website implies voluntary subjugation to the jurisdictional authorities of the states in which internet users surfing the website are present. The French court found that Yahoo bears an obligation to act to prevent access by French internet users to the prohibited content pages, for example by means of filtering surfers with French IP addresses, requiring surfers to state their country of origin when the IP address is vague and does not permit the certain identification of their country of origin, and so forth. The ruling was applied not only to Yahoo in France (Yahoo.fr) but also to the American website (Yahoo.com).[3]

Global Yahoo, which is incorporated in the United States, perceived the ruling of the French court as having extraterritorial implications for its services around the world, and effectively as imposing a French legal standard on a universal level. Accordingly, Global Yahoo turned to an American court to request declarative relief stating that the French ruling was unenforceable in the United States due to its excessive damage to freedom of expression as interpreted in accordance with the First Amendment to the Us Constitution. The court accepted Yahoo’s petition, ruling that it is inappropriate to subject Global Yahoo to the French ruling.[4] LICRA appealed against the ruling, and the appeals court in the Ninth Circuit initially overturned the ruling of the inferior court on the grounds of absence of jurisdictional authority.[5] Yahoo requested a further hearing before an expanded panel at the appeals court. The expanded panel overturned its previous ruling.[6] An application by LICRA for permission to appeal to the Supreme Court was rejected.[7]

In Israel, too, the issue we are discussing here was raised recently in a libel suit submitted by several social workers from the Municipality of Tel Aviv against a number of bloggers who, they claimed, severely maligned them. The social workers submitted an application for temporary relief, whereby the court would order Google to remove from the results of its search engines links leading to results injurious to them. Judge Oshri Frost-Frankel of Tel Aviv Magistrate’s Court accepted the application and ordered Global Google to remove “all the publications constituting tort against the plaintiffs from its search engines.”[8]

The cases I have mentioned highlight the tension I noted at the beginning of this article between the state’s needs to apply and enforce its rules within its territory and the fundamental rule against violating the sovereignty of foreign states. The internet, through international online service providers, disconnects the basis affinity between sovereignty, jurisdiction, and territory, sparking clashes between these concepts. A state that seeks to enforce its jurisdiction regarding behaviors in the online domain is liable to cause the de facto violation of the sovereignty of other states by imposing its standard on them. The global internet companies, which permit access to information on a global basis, stand in the middle between such states. These companies are able to exploit international arbitrage (ensured profit), thereby effectively enabling them to evade complete subjugation to the laws of any specific state, by means of the claim that such subjugation would effectively harm not only the companies themselves, but also the sovereignty of other states injured by the said subjugation. Accordingly, these companies are able to set their own rules in the form of terms of use.

As a result of this exploitation of arbitrage by global internet companies, the strength of the legal system as a player capable of creating adequate regulation is impaired. It is possible that the companies themselves may formulate technological solutions based on geoblocking (blocking of internet users based on geographical identification).[9] This mechanism can facilitate the blocking of certain content to users from various states, even in the case of a foreign website. In other words, and to return to Google v. Equustek, Google.com might be able to block the violating content to internet users from Canada even in the case of the website of Global Google, and not only on Google.ca. Until such solutions are consolidated and prove efficient, we can expect to see an exacerbation of the inherent conflict between states, and between states and global internet companies, relating to the question asked by Jack Goldsmith and Tim Wu over a decade ago: “Who Controls the Internet?”[10]  

 

 

[1] Equustek Solutions Inc. v. Google Inc. [2017] 34 S.C.C.

[2] Google LLC v. Equustek Solutions Inc. [2-17] 5:17-cv-04207-EJD (Cal.)

[3] La Ligue Contre le Racisme et l’Antisemitisme (LICRA) v. Yahoo!, Inc., Tribunal de Grande Instance [TGI] Paris, Ordonnance de Refere (2000). Available at: http://www.juriscom.net/txt/jurisfr/cti/tgiparis20001120.pdf

[4] See: Yahoo!, Inc. v. La Ligue Contre le Racisme et l’Antisemitisme, 169 F. Supp. 2d 1181 (N.D. Cal. 2001).

[5] See: La Ligue Contre le Racisme et l’Antisemitisme v. Yahoo!, Inc., 379 F.3d 1120 (9th Cir. 2004).

[6] Yahoo!, Inc. v. La Ligue Contre le Racisme et l’Antisemitisme, 433 F.3d 1199 (9th Cir. 2006).

[7] La Ligue Contre le Racisme et l’Antisemitisme v. Yahoo!, Inc., cert. denied, 126 S. Ct. 2332 (2006).

[8] TA 18796-07-16, Tzarfati et al. v. Google Inc. et al. (published in Nevo, 25 June 2017).

[9] The latest geoblocking solutions are based on a more sophisticated geolocation mechanism that the simple identification of the internet user’s IP address. For example, the mechanism is based on the location of the Wi-Fi antenna being used by the individual to surf the internet.

[10] Jack Goldsmith & Tim Wu, Who Controls the Internet? Illusions of a Borderless World (2006).

 

 

הארביטראז' הבין-לאומי של חברות האינטרנט הגדולות

האם חברת גוגל העולמית, שמשרדיה הראשיים בארצות-הברית, ולה משרדים ושירותים בעשרות רבות של מדינות, צריכה לכופף את ראשה בפני פסיקה של בית-המשפט העליון בקנדה? החלטה מיום 2.11.2017 של בית-המשפט של המחוז הצפוני של מדינת קליפורניה משמשת ציון דרך חשוב במערכה משפטית רבת-שלבים המדגימה, ולא בפעם הראשונה, את המתח בין המדינות לבין חברות האינטרנט הרב-לאומיות. מחד גיסא, המדינות מבקשות לשמר את חוקיהן בתחומי הטריטוריה שלהן, כביטוי לתפישת הריבונות הבסיסית ביותר, החופפת בין הסמכות (Jurisdiction) לבין הטריטוריה. לפי תפישה זו, הסמכות נתונה באופן בלעדי למדינה בתחומי הטריטוריה שלה. האינטרנט מערער על תפישה בסיסית זו, ומאפשר לאנשים וארגונים שונים להשפיע מבחוץ על הנעשה בתחומי המדינה. חברות האינטרנט הבין-לאומיות מנגישות את המידע מחוץ למדינה, באופן שלא ניתן כמעט לאסדרה (רגולציה) או להסדרה (בדרך של חקיקה או צו שיפוטי), בוודאי ככול שהחברה הזרה אינה מקבלת על עצמה, באופן וולונטרי למעשה, את הנחיות המדינה. כול עוד אותן חברות מוכנות לקבל על עצמן דרישות של המדינות השונות, לא מתחדד הקונפליקט בין המדינה לבין החברה הזרה. אולם, במקרים שבהם המהלכים מתגלגלים לכדי מסלול עימות, מתחדדת העובדה שלמעשה החברות הזרות פועלות במידה רבה במרחב שהוא אקס-טריטוריה מבחינת כפיפותן לסמכותן של המדינות. כזה הוא המקרה שנדון כאמור לאחרונה בפרשה שנקראת Google v. Equustek, אשר עיקריה יובאו להלן.

ראשיתה של הפרשה בסכסוך אזרחי שהתנהל בבית-המשפט במדינת British Columbia בקנדה בין חברת Equustek Solutions לבין חברת Datalink Technologies. חברתEquustek, המשווקת מוצרי טכנולוגיה ב-British Columbia טענה כי Datalink שיווקה את מוצריה תוך הפרת סימנה המסחרי וסודותיה המסחריים של Equustek. במהלך ניהול ההליך המשפטי, עזבה Datalink את קנדה אך המשיכה לשווק את מוצריה באינטרנט. בית-המשפט פסק לטובת Equustek וקבע כי Datalink הפרה את הקניין הרוחני שלEquustek, והורה לה לחדול מפעולותיה.

על-בסיס החלטה זו של בית-המשפט, פנתה Equustek מספר פעמים לחברת Google בבקשה כי זו תבטל את האינדוּקס של אתרי Datalink ממנוע החיפוש של גוגל. גוגל צייתה לצו השיפוטי באופן כזה שהסירה כ-350 דפי אינטרנט מדף תוצאות החיפוש של מנוע החיפוש שהיא מפעילה, אך זאת רק ממנוע החיפוש הקנדי Google.ca. משמעות הדבר הינה כי כל משתמשי מנועי החיפוש האחרים של גוגל, בכללם Google.com או, אם תרצו, גם Google.co.il, היו מסוגלים להמשיך ולצפות באתריה של חברת Datalink, אשר כזכור המשיכה בהפרותיה. בתי המשפט במדינת בריטיש-קולומביה (British Columbia), בשתי ערכאות (ערכאה דיונית וערכאת הערעור), הורו לחברת גוגל להסיר את תוצאות החיפוש המפרות מכל מנועי החיפוש שהיא מפעילה ברחבי העולם, ולא רק ממנוע החיפוש הקנדי Google.ca. גוגל ערערה על התוצאה והסוגייה התגלגלה לפתחו של בית-המשפט העליון בקנדה.

בית-המשפט העליון הקנדי, ברוב של שבעה שופטים נגד שניים, דחה את ערעורה של גוגל ופסק כי עליה להסיר את תוצאות החיפוש שמובילות לאתריה של Datalink מכל מנועי החיפוש שמפעילה ברחבי העולם.[2] בכל הנוגע לתחולתו הבין-לאומית של הצו, קבע בית-המשפט העליון כי בשל העובדה שלאינטרנט אין גבולות, יש להחיל את הצו בכל מקום שבו גוגל פועלת, וזאת כדי להבטיח את יעילותו של הצו. החלת הצו רק על Google.ca איננה יעילה שכן היא מאפשרת ל-Datalink למכור את מוצריה גם בקנדה ללקוחות שישתמשו במנועי החיפוש האחרים של גוגל. בית-המשפט הוסיף ודחה את טענתה של גוגל לפיה החלת הצו בצורה בין-לאומית משמעה פגיעה בעיקרון ה-Comity במשפט הבין-לאומי וחיוב של גוגל להפר דינים ולפגוע בזכויות מוגנות במשפטן של מדינות אחרות, וקבע כי מדובר בטענה תיאורטית שלא הוכחה כראוי. בית-המשפט התייחס גם למאזן הנוחות בין הצדדים וקבע כי בעוד שקניינה הרוחני של Equustek מופר פעם אחר פעם, הרי ש-Google לא תישא בהוצאות כבדות בשל יישום הצו בצורה בין-לאומית.

ראוי לציין כי דעת המיעוט קבעה שאין להחיל את הצו בצורה בין-לאומית וזאת ממספר נימוקים: העובדה שגוגל אינה צד להליך שבין שתי החברות; העובדה שהצו שניתן מחייב פיקוח שיפוטי הדוק שכן הוא יידרש להתעדכן מפעם לפעם, משתעבור Datalink לפעול בכתובות אחרות; הקביעה לפיה הצו איננו יעיל משום שהאתרים של Datalink יכולים להימצא על-ידי הקהל הרחב באמצעות מנועי חיפוש אחרים, באמצעות כתיבת הקישורית הישירה אל הדף של החברה בתוך הדפדפן, באמצעות העברת הקישורית לאתר של החברה בדוא"ל או ברשתות חברתיות; ומשום שעומדים ל-Equustek סעדים אחרים כמו ניהול הליכים בטריטוריה אחרת שבה היא חושדת שפועלת Datalink.

פסיקת בית-המשפט העליון בקנדה סיימה את ההליכים מבחינתה של קנדה. קנדה ביקשה, מחד גיסא, לשמור על חוקיה בתוך הטריטוריה שלה, ולמנוע מצב שבו חברה זרה (גוגל העולמית) תנגיש מידע מפר זכויות יוצרים לתושבי קנדה. מנגד, מבחינתה של גוגל העולמית משמעות הפסיקה היא הרחבת סמכות האכיפה הקנדית אל מחוץ לטריטוריה של קנדה. גוגל העולמית לא יכלה להשלים עם הקביעה של בית-המשפט העליון של קנדה. לפיכך, פנתה גוגל לבית-המשפט המחוזי במחוז הצפוני של מדינת קליפורניה בבקשה לקבוע כי פסק דינו של בית-המשפט העליון הקנדי לא ייאכף. לטענתה, הצו הקנדי משליך גם על התכנים אותם תחשוף גוגל כחברה אמריקנית בפני משתמשיה האמריקנים. שלושה אדנים ניצבו בבסיס הטענה של גוגל העולמית כנגד הצו שאושר בבית-המשפט העליון הקנדי: האחד, התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, המגן על חופש הביטוי, מופר בצו הקנדי. זאת, שכן תוצאות החיפוש אותן מציגה גוגל מוגנות תחת חופש הביטוי. השני, סעיף 230 ל-Communications Decency Act (ה-CDA) האמריקני קובע כי ספק שירות לא ייחשב כ"מפרסם" של תוכן אשר נוצר בידי צד שלישי. עם זאת, הצו הקנדי התייחס דה-פקטו אל גוגל כאילו היא המפרסמת של התוכן המפר. השלישי, הצו הקנדי מפר עקרונות בין-לאומיים של הימנעות מהתערבות בענייניה הפנימיים של מדינה אחרת והימנעות מהוצאת צווים אשר חלים בשטחה של מדינה אחרת.

בהחלטתו האחרונה מיום 2.11.2017 קיבל בית-המשפט בקליפורניה את בקשתה של גוגל והוציא תחת ידיו צו הצהרתי זמני שהורה כי פסיקת בית-המשפט העליון הקנדי לא תיאכף בגבולות ארצות-הברית.[3] הסעד שניתן הוא אומנם זמני, אולם ההנמקות של בית-המשפט בהחלטתו למתן הסעד הזמני – רלוונטיות במידה רבה גם לצורך ההכרעה במתן הסעד הסופי. בית-המשפט בקליפורניה התמקד בסעיף 230 ל-CDA וקבע כי הצו הקנדי תופש למעשה את גוגל העולמית כ"מפרסמת" או "דוברת", בעוד שעל פי סעיף 230 ל-CDA  אין לראות בה ככזו, אלא כספקית שירות ביחס למידע המסופק והמפורסם בידי צד ג' (ובמקרה שלפנינו הכוונה לחברת Datalink). כן קבע בית-המשפט בקליפורניה כי טענת גוגל העולמית מגנה על התיקון הראשון לחוקה האמריקנית המבטיח את חופש הביטוי, ויש בכך כדי להטות את הכף לטובת הענקה של הסעד הזמני המבוקש על ידיה.

ההתנגשות המשפטית המתוארת, בין ההכרעה הקנדית לבין ההכרעה (הזמנית, לבינתיים) בארצות הברית, אינה הפעם הראשונה שבה התחדד קונפליקט מעין זה בין ערכאות שיפוטיות מוסמכות בשתי מדינות ידידותיות, באשר להיקף פרישתה של סמכות המדינה ביחס לתאגיד בין-לאומי הפועל באינטרנט. פרשה מפורסמת יחסית מהעשור הקודם, בה התעורר העניין ביתר שאת היא פרשת LICRA v. Yahoo! שהתגלגלה בין בתי המשפט בצרפת ובארצות-הברית בין השנים 2000-2006. תחילתה של הפרשה בצרפת, שם עתרו שני ארגונים למלחמה באנטישמיות נגד אתר יאהו, שבו הוצגו למכירה פומבית מזכרות נאציות, דבר העולה כדי עברה על הקוד הפלילי הצרפתי האוסר על הצגת סמלים נאציים. בית המשפט הגבוה בפריז קבע כי יאהו הפרה את הקוד הפלילי הצרפתי. נפסק כי אמנם, מצד אחד, לא דובר באתר אינטרנט שכוון מראש לקהל צרפתי, אלא באתר אינטרנט הנגיש לכלל הציבור והניתן לצפייה בין היתר על ידי קהל צרפתי, אולם, מצד שני, דובר באתר אינטרנט מסחרי השואף להגיע לקהל יעד רחב ככל הניתן מטעמים רווחיים, ולכן יש בפעולה זו של האתר משום הכפפה רצונית לסמכויות שיפוט של המדינות שבהן מצויים משתמשי האינטרנט הגולשים אל אתר האינטרנט. בית-המשפט הצרפתי קבע כי מחובתה של יאהו לפעול למניעת גישה של משתמשי אינטרנט צרפתיים לדפי התוכן האסורים, למשל באמצעות סינון גולשים מכתובות IP צרפתיות, דרישה מהגולש לציין את מדינת מוצאו כאשר כתובת ה-IP שלו מעורפלת באופן שאינו מאפשר זיהוי ארץ מוצאו בוודאות וכיוצא בזה. הפסיקה הוחלה לא רק על יאהו בצרפת (Yahoo.fr) אלא גם על יאהו האמריקנית (Yahoo.com).[4]

יאהו העולמית, המאוגדת בארצות-הברית, תפשה את הקביעה של בית-המשפט בצרפת כבעלת מובנים אקסטרה-טריטוריאליים שישליכו על שירותיה בכול העולם, ולמעשה יכפו את הסטנדרט המשפטי הצרפתי כלפי כולי עלמא. על כן, פנתה יאהו העולמית לבית-משפט אמריקני בבקשה לסעד הצהרתי שיכריז על אי-אכיפותו של פסק-הדין הצרפתי בארצות-הברית בשל פגיעתו העודפת בחופש הביטוי כפי שהוא מפורש על בסיס התיקון הראשון לחוקה האמריקנית. עתירתה של יאהו התקבלה, ונקבע כי אין מקום להכפיף את יאהו העולמית לפסיקה הצרפתית.[5] ארגון LICRA נגד אנטישמיות ערער על הפסיקה, ובית-המשפט לערעורים במחוז התשיעי הפך בתחילה את פסיקת בית-המשפט דלמטה על בסיס טענה של היעדר סמכות שיפוט.[6] יאהו שבה וביקשה דיון חוזר בהרכב מורחב בבית-המשפט לערעורים. ההרכב המורחב שב והפך את ההחלטה הקודמת שלו.[7] בקשת רשות ערעור של LICRA לבית המשפט העליון – נדחתה.[8]

גם בישראל התעוררה לאחרונה הסוגייה שלפנינו במסגרת תביעת לשון הרע של מספר עובדות סוציאליות מעיריית תל-אביב נגד מספר בלוׂגרים שהכפישו אותן באופן קשה, על פי טענתן. העובדות הסוציאליות הגישו בקשה לסעד זמני, לפיו יורה בית-המשפט לגוגל להסיר מתוצאות מנועי החיפוש שלה את הלינקים המובילים לתוצאות פוגעניות כלפיהן. השופטת אושרי פרוסט-פרנקל מבית-משפט השלום בתל-אביב קיבלה את הבקשה והורתה לגוגל העולמית להסיר "את כל הפרסומים המעוולים לגבי התובעים ממנועי החיפוש שלה".[9]

* * *

המקרים שציינתי מדגישים את המתח שציינתי בתחילת דבריי, בין צורכי המדינה להחיל את חוקיה ולאכוף אותם בתחומיה לבין הכלל הגדול של מניעת פגיעה בריבונותן של מדינות זרות. האינטרנט, באמצעות ספקיות השירות המקוונות הבין-לאומיות השונות, מנתק את הזיקה הבסיסית בין הריבונות, הסמכות והטריטוריה ומזמן התנגשות בין המונחים הללו. מדינה שתבקש לאכוף את סמכותה ביחס להתנהגויות במרחב המקוון עלולה לפגוע למעשה בריבונותן של מדינות אחרות במובן של כפיית הסטנדרט שלה עליהן. בתווך, בין הנצים, ניצבות חברות האינטרנט הבין-לאומיות המאפשרות את הנגשת המידע לכול העולם. באפשרותן של אותן חברות לנצל ארביטראז' (רווח מובטח) בין-לאומי, המאפשר להן לחמוק למעשה מהכפפה מוחלטת לדיניה של מדינה מסוימת, על בסיס הטענה שהכפפה זו תפגע למעשה לא רק באותן החברות עצמן, אלא בריבונותן של המדינות האחרות שתיפגענה מההכפפה האמורה. כך, מתאפשר לאותן חברות לקבוע לעצמן את חוקיהן, בדמות מדיניות שימוש (Terms of Use).

כפועל יוצא מניצול הארביטראז' האמור בידי חברות האינטרנט הבין-לאומיות, מוגבל כוחה של מערכת המשפט כגורם שבכוחו ליצור הסדרה מספקת. ייתכן שדווקא החברות עצמן תבססנה פיתרונות טכנולוגיים של Geo-Blocking (חסימה על פי זיהוי גאוגרפי של משתמש האינטרנט),[10] שיאפשרו לחסום תכנים מסוימים כלפי משתמשים ממדינות שונות, גם כאשר מדובר באתר אינטרנט זר. במלים אחרות, אם נחזור לעניין Google v. Equustek, ייתכן ש-Google.com תוכל לחסום את התוכן המפר כלפי משתמשי אינטרנט מקנדה, הגם שמדובר באתר האינטרנט של גוגל העולמית ולא רק של Google.ca. עד שפיתרונות אלה יתבססו ויוכיחו את עצמם כיעילים יחריף הקונפליקט המובנה בין המדינות לבין עצמן ובינן לבין חברות האינטרנט הבין-לאומיות באשר לשאלה ששאלו ג'ק גולדסמית' (Goldsmith) וטים ווּ (Wu) לפני למעלה מעשור:"Who Controls the Internet"?[11]

 

 

[1] דוקטור למשפטים, מנהל מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, עמית מחקר במרכז הסייבר האוניברסיטאי של האוניברסיטה העברית, מרצה מן החוץ באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטת חיפה. האמור במאמר מבטא את עמדתו האישית של הכותב בלבד.

[2]  Google Inc. v. Equustek Solutions Inc. [2017] 34 S.C.C. (Ca.).

[3] Google LLC v. Equustek Solutions inc. [2017] 5:17-cv-04207-EJD (Cal.).

[4] ראו: La Ligue Contre le Racisme at I'Antisemitisme (LICRA) v. Yahoo!, Inc., Tribunal de Grande Instance [T.G.I.] Paris, Ordonnance de Refere (2000) (Fr.), available at http://www.juriscom.net/txt/jurisfr/cti/tgiparis20001120.pdf.

[5] ראו: Yahoo!, Inc. v. La Ligue Contre le Racisme et I'Antisemitisme, 169 F. Supp. 2d 1181 (N.D. Cal. 2001).

[6] ראו: La Ligue Contre le Racisme et I'Antisemitisme v. Yahoo!, Inc., 379 F.3d 1120 (9th Cir. 2004).

[7] Yahoo!, Inc. v. La Ligue Contre le Racisme et I'Antisemitisme, 433 F.3d 1199 (9th Cir. 2006) (en banc).

[8] La Ligue Contre le Racisme et I'Antisemitisme v. Yahoo!, Inc., cert. denied, 126 S. Ct. 2332 (2006).

[9]  ת"א 18796-07-16 צרפתי ואח' נ' Google inc ואח' (פורסם בנבו, 25.6.2017).

[10] פיתרונות עדכניים של Geo-Blocking מתבססים על מנגנון Geo-Location מתוחכם יותר מאשר זיהוי כתובת ה-IP של משתמש האינטרנט בלבד. כך, למשל, מנגנון זה נסמך על מיקום אנטנת ה-Wi-Fi שדרכה המשתמש גולש באינטרנט.

[11] Jack Goldsmith & Tim Wu, Who Controls the Internet? Illusions of a Borderless World (2006).